חיפוש
  • נועה איבגי

שביל הבריחה

עודכן ב: 19 ספט 2020

היא הגיעה אליי לפגישת ייעוץ זוגי ראשונה, כשהיא לבד.

הגיעה פגועה, מבולבלת, כעוסה, מרגישה נבגדת, ומלאה בכעס, המון המון כעס

פתחה ואמרה: " נועה, אני מרגישה נבגדת"!!!!! ולדעתי אני במקום של "אל חזור".

שאלתי:" התחושה הזאת יושבת על מקרה מסויים שקרה, על רצף של דברים? מה מביא אותך להרגיש ככה?

ענתה לי: " העובדה שהפרטנר שלי, החבר שלי, הבעל שלי, אב ילדיי שופט אותי אך ורק על סמך המראה שלי, היא שגורמת לי לחוש נבגדת"

בקשתי שתסביר לי קצת יותר בהרחבה

היא משתפת אותי:" כל חיי הייתי במשקל תקין – מעט מלאה, נראיתי סבבה. עברתי הריונות צמודים, לידות לא פשוטות, ומשם אני סוחבת עליי כבר עשר שנים עודף משקל שרק הולך ועולה, כל דיאטה שאני עושה, רק מסתיימת בעלייה מהמשקל שבו התחלתי...

לפני שנתיים, נרשמתי לקבוצת תמיכה שאליה מאוד התחברתי, והצלחתי בסיוע מדריכה שנכנסה לליבי, וראתה את הנשמה שלי, וידעה לענות על הצרכים הרגשיים שלי, הצלחתי לרדת 30 קילוגרם ממשקלי, חייבת להודות שבאותה תקופה , הקשר של בעלי ושלי היה בפריחה.

באותה תקופה ממש, אמי פתאום נפלה, בביתה, התאשפזה בבית חולים, מצבה הבריאותי התדרדר, האשפוזים שלה הפכו ארוכים, ומורכבים, ואני כל דקה פנוייה ביליתי במחיצתה, סדר האכילה שלי השתבש, כל העולם הרגשי שלי התערער, ובשעות המאוחרות בהם הייתי חוזרת הביתה לאחר ביקורים בבית חולים, הייתי מרשה לעצמי קצת מתוק " לנשמה", כאילו שזה היה בלתי נשלט.

שם בדיוק שם, כשהתחלתי לעלות במשקל, התחילו הערות קטנות, ומבטים מעצבנים מצד בעלי, שלא באופן בוטה, או מעליב, אם כי באופן שגרם לי להרגיש מאכזבת!!!!!

ואם אני על אף כל הקשי מול אמא שלי, מאכזבת, אז למה להמשיך ולנסות להתאמץ? למה?!

אני אבדתי את כוחותיי מיום ליום, כל קילו שעלה, וכל הערה שנשמעה מצידו, רק רוקנו אותי עוד ועוד ויצא: שבשנה שלמה עליתי 40 קילוגרם. (עשרה יותר ממה שהתחלתי).

הרגשתי שזה לא מוצא חן בעיניו, וככל שהרגשתי את זה יותר ויותר רק אכלתי עוד ועוד.

המרחק בינינו בשנה האחרונה רק הולך וגדל, בקשי מדברים, שלא לאמר, בקשי נוגעים, בקשי מעבירים מבט, כל אחד מאיתנו, בשלו.

והנה מגיעים ימי הקורונה, ופחות ופחות יש לשנינו לאן לברוח, ואנחנו לפני כמה שבועות החלטנו לשבת לדבר

בשיחה הזאת נאמרו הרבה מאוד דברים, בינהם הוא אמר לי:" העלייה שלך במשקל מגעילה אותי. מרחיקה אותי. זה מפריע לי. בבקשה תרדי חזרה"

ושם, בנקודה הזאת בדיוק, נקרע לי הלב, שרפה לי הבטן, רציתי שהאדמה תבלע אותי הרגשתי נבגדת.

בפגישה האחרונה שנהלנו שלושתינו, הגיב הבעל:" זה אני שנבגדתי. התחתנתי עם אישה רזה, והיום אני חי עם אישה שמנה".

אין ספק שמה שרואים מכאן לא רואים משם. ובמקרה הזה כמו ברוב המקרים, זה רלוונטי כמובן לשני בני הזוג.

הקורונה החליטה עלינו! הקורונה העמידה את כולנו בפני עובדה, שאין לאן לברוח!!!

אם בימי שגרה היינו מנהלים קונפליקטים זוגיים, שנוהלו מתוך דפוסי בריחה חוזרים ונשנים כמו

( להפסיק לדבר לכמה ימים, לברוח לעוד כמה שעות בעבודה, לצמצם מגע), בימי הקורונה, אין לאף אחד מאיתנו לאן לברוח.

כל אחד מאיתנו, נאלץ להתמודד עם האמת שלו. תרתי שמע. זה מה יש, ועם זה עלינו להסתדר, לפתור, לדבר, לתקן, להתגמש, לסלוח, להתנצל, להבין ועוד....

יש המון ייתרונות, לצד לא מעט מורכבות סביב ההתעמתות הזאת עם האמת.

יכולה אני להעיד מתוך נסיון אישי, ומקצועי, וליווי של אלפי אנשים בתהליכי ירידה במשקל, שכל אחד מאיתנו זקוק למגוון של דברים על מנת להצליח, מה שבטוח שכולם זקוקים לשני דברים:

1. אדם זקוק למישהו שייראה אותו.

2. למישהו אחד שיאמין בו שהוא מסוגל

ישנם בחלק מהמקרים טריגרים, אמירות, סיטואציות שפוגעות בך באותו הרגע, אך בד בבד עוצרות לך את נתיב הבריחה, והם אלה שמביאים אותך לעשייה.

המלצה שלי:

אל תסתכלו על בני הזוג שלכם, תראו אותם ( ברמת הצרכים)

אל תשמעו את בני הזוג שלכם, תקשיבו להם ( תקשיבו למה שלא נאמר בקול)

תשאלו את בני הזוג שלכם שאלות, ופחות תענו תשובות.

" למה את חושבת שכרגע קשה לך עם המשקל? איך אני יכול לעזור לך? בואי נחשוב על דרך שיכולה לחזק אותך, מה את אומרת יקרה שלי? אעשה הכל כדי לעזור לך, כמו שאני יודע שאת היית עוזרת לי. כבר צלחנו כל כך הרבה תקופות מאתגרות בחיינו, אני רואה את הקשי שלך, ויודע שזה לא קל לך, מצד שני גם יודע שנעים לך, שמח לך, וטוב לך יותר עם עצמך כשאת מצליחה. בואי ננסה למצוא את הדרך. מה את אומרת?

זאת טכניקה הרבה יותר רגישה, נעימה, ומקדמת מאשר:" העלייה שלך מגעילה אותי"

וכיועצת זוגית שהיא במקרה גם "שמנה משוקמת", ארחיב ואמר: שזו טכניקה שתעלה מאוד את הסיכוי לרדת במשקל ולהצליח. טכניקות בוטות ומעליבות לרוב, משמינות מאוד.

זכרו טוב טוב, עברנו שיעור בתקופה הזאת , שיעור ב"היפוך פרמידה"

את מירב האנרגיה, גינוני הנימוסים, יכולות האיפוק, הסבלנות וההכלה שלנו הפגנו בגבורה כלפי חוץ, והיינו חוזרים הביתה, חסרי אנרגיה ובלי טיפת סבלנות ויכלת הכלה לבני ביתינו,

הקערה הזאת שהתהפכה לה פתאום , הביאה את כולנו להבין איפה, ומול מי חשוב שנפגין את מיטב כישורינו.

הציבו כל אחד ואחת מאיתנו בסיטואציה שאי אפשר לברוח מימנה, וזה מהמם!!!!

בואו נחבק את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים.

ונלמד לתקשר את האמת שלנו, בלי לברוח לשום מקום.

נועה איבגי, ייעוץ זוגי 0549599880

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול